פסק-דין בתיק ת"א 50037-06-11

לפניי בקשת התובעת למחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

בנימוקי הבקשה נטען, כי התובעת שעתה להמלצת בית המשפט בנוגע לסוגיית החבות, ולכן היא עותרת להורות על מחיקת התובענה.

ברקע לבקשה עומדת תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מעבודתה אצל הנתבעת.  

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת, כי יש מקום להורות על דחיית התובענה (ולא על מחיקתה), תוך חיוב התובעת בהוצאות שנגרמו לנתבעת אגב ניהול ההליך, שלטענתה לא היה מקום להגישו מלכתחילה, כגון איסוף תיעוד רפואי ומסמכי מל"ל, תשלום שכ"ט למומחה רפואי, וכן תשלום בגין שכ"ט עו"ד.

לתובעת ניתנה הזדמנות להשיב לתגובת הנתבעת, אולם היא לא עשתה כן (ראו החלטה מיום 03.04.2013.  

אחר עיון בבקשה ובתגובת הנתבעת, אני מחליטה להורת על מחיקת התובענה.

הואיל ולא התקיים בירור ודיון ענייני לגופה של התובענה, לא נשמעו ראיות ולא נחקרו בעלי הדין ועדים מטעמם, אין מקום לדחיית התובענה על הסף. צעד זה הינו צעד דרסטי, קיצוני ומרחיק לכת שמשמעו נעילת שערי בית המשפט בפני התובעת, ולכן ייעשה רק כאשר כלו כל הקיצין, ואין זה המקרה שלפנינו.   

השאלה שנותרה כעת לבירור היא שיעור ההוצאות שעל בית המשפט לפסוק לטובת הנתבעת, אם בכלל. 

עיינתי בטענות הצדדים, ואני סבורה כי צודקת הנתבעת בעמדתה, ויש לחייב את התובעת בהוצאות. 

הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו, ולכן רק בנסיבות מיוחדות ניתן יהא להימנע מלפסוק לו הוצאות (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מ (4) 330). בחנתי בקפידה את נסיבות המקרה שלפניי ולא מצאתי בנימוקי התובעת טעם המצדיק סטייה מהכלל האמור.

על-פי ההלכה הפסוקה נטל ההוכחה מוטל על מבקש השומה ודי להוכיח, כי ההוצאות נוצרו ואין חובה להוכיח שההוצאות שולמו בפועל (רע"א 361/00 עאזם דאהר נ' סרן יואב, פורסם במאגרים ביום 16.06.05). לבית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב בשאלת חיוב בעל דין בהוצאות ושיעורן. במסגרת שיקול דעתו יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את אופי התביעה ומידת מורכבותה, אופי ניהולה, היקף העבודה שהושקעה בתיק, השלב הדיוני בו הסתיים ההליך, וסבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בנסיבות ובטיב העניין ובכפוף למגבלות של הכרחיות, סבירות ומדתיות (ראו: ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נצרת עילית, פ"ד ס (1) 600 ; וכן ע"א 9535/04 "סיעת ביאליק 10" נ' "סיעת יש עתיד לביאליק", פ"ד ס (1) 391).

בעניינו, הנתבעת לא הגישה לבית המשפט מסמכים כלשהם שיש בהם כדי ללמוד על שיעור ההוצאות הריאליות או גובה שכ"ט עו"ד שהיא שילמה בפועל בגין ניהול התביעה דנן בבית המשפט. לפיכך, אין מנוס אלא לקבוע שיעור הוצאותיה של הנתבעת לפי הרמה המקובלת והמידתית, על פי שיקול דעתי, ובשים לב לנסיבות המקרה שבפניי.

לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת, (פורסם באתרים משפטיים) לפיהם:

              "אכן, ההכרה בפסיקת הוצאות "ריאליות" כנקודת מוצא משמעה, כי הטוען להוצאות הוא שצריך להוכיח את שיעורן בפועל. כך, למשל, על דרך של הגשת הסכם שכר טרחה ....; פירוט העבודה שהושקעה בתיק ; בסיס החיוב בשכר הטרחה וראיות על ביצוע התשלום בפועל או חיוב בתשלום מעין זה. ... אולם, כדבר שבשגרה בעלי הדין ובאי כוחם טוענים לפסיקת הוצאות בלא פירוט של ההוצאות (ושכר הטרחה המבוקש). במצב דברים זה יש לראות את הטוען כמשאיר את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע מהו שיעור ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה שבפניו".

בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את מכלול נסיבות העניין, לרבות השלב הדיוני שבו נתבקשה הפסקת ההליך, מספר ישיבות ק"מ שהשתתפו בהן הצדדים (3 במספר). כן התחשבתי בעובדה כי לא התקיים דיון הוכחות בתיק ואף לא הוגשו תצהירים מטעם הצדדים. בנסיבות אלה, צודקת הנתבעת בכך, כי אכן נגרמו לה הוצאות בגין ניהול התיק דנן עד לשלב הנוכחי.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ש"ח. התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

לאור השלב (3 קדמי משפט) והאופן בו הסתיים ההליך, ונוכח החיסכון בזמן שיפוטי יקר, ניתן בזה פטור מיתרת האגרה בתיק, במידה ותחול.  

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: